<h1>ראבי"ה סימן אלף פ"ט</h1>
<h2>דף כח:</h2>
ניטלה האום כשירה. תנא היא האם היא טרפוחית היא שלפוחית. והללו שלשתן אחת הם אלא ששמותיהן חלוקין, וכן באדם כמו כן שהוולד מונח בו שהוא הרחם. אבל אם ניטל השלפוחית שהמי רגלים מונחים בו בין בזכר בין בנקיבה טריפה וכן פסק בשערים ובפיסקי ר"ח ובאלפסי. ותנן (בכורות כ"ח ע"ב) אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים אא"כ חותכין האם שלה בשביל שלא תלד א"ר טרפון הלכה חמורך טרפון וכו', אלמא דחיה היא. ובספר זקן כתוב איזהו האם כל שהוולד מונח בו נימוק פסולה נחתך כשירה ניקב פסול נימוק הוולד במעיה ונעשה עצמות כשירה ניקב בית מי רגלים טריפה. וזקיני (סי' רנ"ז) פסק להיתירא שהרי מקום הדבק מעמיד המי רגלים ואינו נופל וחוזר לחלל הגוף אלא יוצא לחוץ, כדאמרינן (נ' ע"א) חלחולת שניקבה או שניטלה ואשתייר כמלא בטרא בתורא כשירה הואיל וירכיים מעמידות אותה, וה"פ היא האם היא טרפחת היא שלפוחית, לא שהם דבר אחד אלא ששלפוחית היא הכיס והאם היא הרחם, אלא כלומר דינם שוה להיתר כדתניא (מ"ז ע"ב) ריאה שנימוקה וכו' עד ניטלה שלפוחית שלה כשירה. אבל לפי רבותי מיירי באם שנקרא נמי שלפוחית. ובפר"ח גרסינן היא האם היא טרפחת, ולא גרסינן שלפוחית. ולפי הברייתא נראה כגירסתנו.
<h2>דף לז:</h2>
כמה חסרון בשדרה בין בבהמה בין בעוף קיימא לן חולי' אחת כבית הילל ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטריפה.
גולגולת שנחבסה ברוב גובהה או ברוב היקיפה טריפה. ואם נשבר העצם ולא ניקב הקרום, בבהמה כשירה (נ"ד ע"א) ובעוף טריפה (נ"ו ע"א). ודווקא בעוף של מים או כגון אווזות שלנו שדרכן במים אבל שאר עופות לא. ובשערים פסק שאפילו בבהמה טריפה, וטעות סופר הוא דתני לוי (שם) כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן העוף נשבר העצם ולא ניקב קרום של מוח. וראוי להחמיר כשנשבר גולגלת העוף יותר מבבהמה כיון שהקרום רך ואינו מגין. נפחתה הגולגולת כשירה. [פירוש נחבסה] דמיציר בלע"ז. ואם ניקבה הגולגולת נקב אחד ארוך שיש בה חסרון, שיעורו כדי שינטל מן החי וימות דהיינו כסלע כדאמרינן בבכורות (ל"ז ע"ב). וכסלע יותר מכסלע. ונקבים הרבה שיש בהן חסרון מצטרפין לכמלא מקדח גדול כדתניא באהילות (פ"ב מ"ג), ואמר רב יהודה (מ"ב ע"ב) וכן לטריפה.
<h2>דף לט.</h2>
[חולין נ"ה ע"א] אמר רכיש בר פפא לקתה בכוליא אחת טריפה, והוא כמו שאמרו במערבא והוא דמטא לקותא במקום חריץ והוא חיוורא דתותי מתני, לובן הכוליא רק מקום עירוי הגידין וכן ראיתי בפירושים קדמונים. ויש מפרשים כל הלובן שבכוליא. ואני ראיתי שסמכו רבותיי על פי[רוש] הקדמונים הלכה למעשה ופסקו הלכה כרכיש בר פפא. פר"ש לקתה בכוליא אחת כגון על ידי מוגלא. והמדקדק בשערים משמע דמפרש לה במכת חרב בלא מוגלא אבל ע"י מוגלא משמע אפילו לא מטיא לקותא למקום חריץ טריפה. ולפר"ש נראה דהוא הדין על ידי מכת חרב דינו כמוגלא. ובמים זכים ראיתי כתוב בתשובה שבא מעשה לפני רבותינו שבמגנצא והכשירו במים זכים אפילו מגיע למקום חריץ. ואני כתבתי דעתי על זה בתשובתיי במעשה שבא לידי בכוליא שנמצא בה מוגלא לכן קצרתי פה. ועל כיוצא בזה המחמיר תבא עליו ברכה. (נ"ה ע"ב) פר"ח יש כשר בריאה ובכוליא והן מים זכים, והוא שצלולין ולא הסריחו אבל עכורין [אפילו] (ו)לא הסריחו אי נמי צלולין והסריחו טריפה בין בריאה בין בכוליא. לקותא פסול בריאה ובכוליא. מוגלא שלא הסריח כשר בריאה ופסול בכוליא. ונקב פסול בריאה וכשר בכוליא. ע"כ לשונו. ובהלכות גדולות (דקכ"ט סע"ג) פסק כוליא כי לקיא, (או) [אי] צילא, גהיא שפיר דמי, ואי לא טריפה. ואי אישתכח בה דם כשירה ולא משווינן לה לא כמים עכורים ולא כמוגלא מאי טעמא דהא חשבינן לכל מילי דכוליא בין מוגלא בין עכורין בין סרוחין ואילו דם לא חשבינן לטרופ' דדם בריותא הוא ולא לקותא הילכך כשירה. ובהמה שיש לה רק כוליא א' כשירה, ואם נמצא בה ג' כליות או יותר כשירה, דמאי אמרת כל יתר כנטול דמי הא תנן (נ"ד ע"א) ניטלו הכליות כשירה, ותו מדאסר רחמנא לגבוה משום מום מכלל דלהדיוט שרי דתניא (בכורות ל"ט ע"א) ואת שתי הכליות ולא בעלת כוליא אחת ולא בעלת ד' וה'. ואם הקטינה הכוליא בבהמה דקה עד כפול כשירה וכפול, בפחות מכפול (ו)טריפה. ובבהמה גסה עד כענבה בינונית וכענבה, כפחות מכענבה (ו)טריפה. וכתוב בשערים דהני מילי שהקטינה אחת מן השתים הראויות להיות אבל אי איכא ג' או טפי והקטינו ונשארו שתים כהילכתן שלא הקטינו כשירה. ונ"ל. וזקיני (סי' רנ"ו) פירש פול סתם, הוא הנקרא בלע"ז פינא, פול הלבן הוא הנקרא פיזל. ומדאמר בריש פירק' אילו טריפות (מ"ג ע"א) יפלח כליותי ולא יחמול מי קא חיי, ש"מ שאם נבקעה לשנים שטריפה.
[חולין מ"ז ע"ב] וריאה שנשפכה כקיתון כשירה, ואוקי לה רבא והוא דקיימי סימפונהא. ונ"ל דעולא ורבא נמי סבירא להו חסרון מבפנים לא שמיה חסרון. אבל בהלכות גדולות (דקכ"ה רע"ד) גרס דכ"ע סבירא [להו] שמיה חסרון. ופר"ח ובשערים פירשו דרבא סבירא ליה שמיה חסרון ולהכי בעי דקיימי סימפונהא. פירוש נשפכה כקיתון, שיש בחלל הריאה מים. ובדקינן לה בצעא דקוניא אי אית ביה סורייקי חיורא במים הם הסמפונות שנימחו וטריפה ואי לא כשירה. וריאה שנימוחה (בפנינו) [בפנים] ואין בה מים אפילו מחזקת רביעית כשירה דרב נחמן נמי סבירא ליה חסרון מבפנים לא שמיה חסרון והכי הילכתא.
<h2>דף מ.</h2>
גרסינן פרק על אילו מומין (בכורות מ' ע"א) בעלת חמש רגלים או שאין לה אלא שלוש הרי זה בעל מום. משמע דטריפה לא הוי אע"ג דכל יתר כנטול דמי. ואמר רב הונא לא שנו אלא שחסר ויתר ביד אבל חסר ויתר ברגל טריפה דכל יתר כנטול (דמיא), אחד מן שנים הראויין לה דמי והרי אין לה כי אם אחד והשני דיינינן ליה כשמוטת הרגל דטריפה. וכתב רבינו זקיני (סי' רס"ד) דאי איכא לאותו היתר היכירא כגון שהאחד עומד במקומו והשני שלא במקומו כשירה דלאו תורת רגל עליה וכן אם אינו מגיע לארץ ואינו מהלך עליו לא הוי רגל אלא תלתולי בשר הוי וכשירה. ואם למטה מן הארכובה הנמכרת עם הראש יוצאים ב' רגלים אפילו מגיעין לארץ כשירה דלא מיטרפא בהכי אם ניטלה. ואם למעלה מן הארכובה יוצאין ונוגעין בארץ ומהלכת על שתיהן כנטול דמי וטריפה ואם אינו מגיע לארץ תילתול בשר הוי ולא רגל וכשירה. ע"כ לשונו. ושאר חסר ויתר דבני מעיים אכתוב בסוף פיסקי הילכות טריפות.
<h2>דף מ:</h2>
ובין פרק התחתון לאמצעי יש עצם קטן המחברם ונקרא קופיץ התחתון ובלשון משנה בבכורות (מ' ע"ב) ערקום, והיינו ארכובה. ובין האמצעי לשלישי בחיבורם גם שם יש עצם קטן והיינו ארכובה העליונה ועליו אמרו חכמים כנגדו בגמל ניכר ובולט.
